נצלצל אליך
לא הרווחת
לפגישת היכרות
ערעור על פס"ד שניתן כנגד סוכן ביטוח

ע"א 855/86

יצחק מוריה

נגד

מיכאל איסחרוב

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

[18.4.88]



לפני השופטים ג' בך, ש' נתניהו, א' וינוגרד


ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 2.12.86 בתיק ת.א. 3222/84 שניתן על ידי כבוד השופט י. גרוס


עו"ד ר. לויט - בשם המערער
עו"ד מ. לוי - בשם המשיב


פ ס ק - ד י ן


השופט א. וינוגרד


1. זהו ערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בו נקבע כי המערער, סוכן הביטוח פעל ברשלנות, בחוסר מיומנות וזהירות והפר חובות שבחוק בספקו למשיב פוליסת ביטוח שלא תאמה את דרישתו ואת סיכום הדברים ביניהם. המשיב ניזוק בשל כך, והמערער חוייב על כן לשלם למשיב פיצויים בסך 41,556 ש"ח שהם סך תגמולי הביטוח, משוערך ליום פסק-הדין, שהמשיב היה זכאי לקבל בשל מחלתו אם הנתבע היה מסדיר לו ביטוח כנדרש, בהפחתת 624,000 ש"י שהם תגמולי הפוליסה שהגיעו לו ואותם קיבל על פי הפוליסה, וזאת בנוסף להוצאות ושכר טרחת עורך-דין. -

העובדות:

2. המשיב ניהל עסק של מסעדה בתל-אביב כשבנו מסייע בידו. המערער נהג לסעוד באותה מסעדה ומדי פעם ניסה לעניין את המשיב בעשיית ביטוח.

ביולי 1983 גילה המשיב ענין בעשיית ביטוח ועיקר המחלוקת נעוצה בעובדות שאירעו בניהול המשא ומתן שקדם להוצאת הפוליסה.

3. גירסת המשיב, הנתמכת על ידי בנו, שטיפל למעשה בענינים הרלבנטים בפרשה זו, היא כי ביקש מהמערער לקבל ביטוח למקרים של מחלה, תאונה ומוות. המערער הסביר לו כי במקרה של אי כושר זמני לעבודה, בין ממחלה ובין מתאונה, יקבל תשלום לפי הפוליסה, וכן יהיה זכאי לתשלום במקרה שתגרם לו נכות לכל החיים ממחלה או מתאונה והוא הדין במקרה של מות.

גירסת המערער (הוא סוכן הביטוח) היא כי המשיב ביקש ביטוח בגין תאונות אישיות ומחלות, כשלגבי מחלה סוכם שיקבל פיצוי שבועי החל מהיום השני למחלתו אם לא יהיה מסוגל לעבוד כתוצאה ממחלה זו.

לפיכך היה ברור לו למערער, שעליו להשיג עבור המשיב פוליסה לביטוח תאונות אישיות, אשר איננה כוללת, על פי טיבה וטבעה, ביטוח בגין נכות צמיתה עקב מחלה.

4. לאחר אותו דו שיח שתוכנו שנוי במחלוקת בין הצדדים, החתים המערער את המשיב על הצעת ביטוח (ת/6) ואת ההצעה הזו הגיש לחברת הביטוח איילון, חברה זו הוציאה פוליסת ביטוח, אך מסתבר כי לא נכלל בה תנאי לפיו הפיצוי עקב מחלה ישולם החל מהיום השני של ההעדרות בגין אותה מחלה.

5. זו היתה הסיבה שבגללה ביטל המערער את הפוליסה שהוצאה על ידי חברת אילון ופנה לחברת סלע שהסכימה להוציא פוליסה הכוללת את התנאי שהוצג לעיל. לשם הוצאת הפוליסה מילא המערער במו ידיו הצעת ביטוח על טופס של חברת סלע ואף חתם בעצמו על אותה הצעה אשר הועתקה על ידו מהצעת הביטוח הקודמת ת/6, (ההצעה החדשה - ת/2). ההצעה ת/2 על פניה נחזית להיות חתומה על ידי מבקש הביטוח (המשיב) אך כמובן שאיש לא חלק שהחתימה היא חתימתו של המערער.

6. בהסתמך על הצעת הביטוח ת/2 הוציאה חברת סלע למשיב פוליסה לביטוח תאונות אישיות שתחילתה ביום 3.10.83 (ת/1).

7. בחודש דצמבר 1983 הוברר כי המשיב סובל מגידול ממאיר ונקבעה לו על ידי המוסד לביטוח לאומי נכות צמיתה של 100%.

פנה איפוא המשיב למערער וביקש כי יסדיר את תשלום הפיצוי המגיע לו על פי הפוליסה, בשל נכות צמיתה שנגרמה לו בגין מחלתו.

8. המערער שיגר לחברת סלע מכתב בתאריך 14.7.84 (ת/7) בו בקשה להעביר למשיב תשלום בסך 5,000,000 שקל פיצוי בגין נכות צמיתה עקב מחלתו. בתשובה לפניתו הודיעה חברת סלע למערער כי פוליסת הביטוח ת/1 חלה אך ורק לגבי מקרה של נכות צמיתה שמקורה בתאונה בלבד ולא עקב מחלה, בעוד שלגבי מחלה הדברים אמורים רק למקרה של אובדן כושר זמני (המכתב ת/8).

9. בסיכומו של דבר הוברר כי הפוליסה שהוצאה על ידי חברת סלע אכן לא חלה על המקרה דנן באשר אין כוחה יפה לענין נכות צמיתה עקב מחלה. המשיב טוען כי הנזק שנגרם לו בשל כך, בעטיו של המערער נגרם והוא חיב לפצותו על כך.

10. בהחלטה מיום 27 לאוקטובר 1985 קבע השופט גרוס כי לא היה שמץ של ספק בלבו שהתמונה אשר הצטירה מעדותו של בנו של המשיב, ומקריאת עדותו של המשיב, תמונת אמת היא, היינו, כי המערער הבטיח למשיב שהוא מסדיר עבורו ביטוח בגין תאונה או מחלה בלא הגבלה שהיא. מאידך קבע השופט כי לא התייחס באמון לנסיונו של הנתבע לנער חצנו מתאור העסקה אותה סיכם עם המשיב והתרשמותו של השופט היתה כי גרסתו של המערער היתה כוזבת.

השופט הגיע למסקנה כי המערער עבר על הוראות סעיף 55 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981, הקובע כי "סוכן ביטוח לא יתאר תיאור מטעה עיסקת ביטוח המוצגת לפני לקוח פלוני". על פי סעיף 108 לחוק הנ"ל "דין נזק שנגרם לאדם על ידי עבירה על הוראות סעיפים 55-59כדין נזק שמותר לתבוע עליו פיצויים על פי דיני הנזיקין" כיון שכך נקבע כי המשיב זכאי לתבוע פיצוי מהנתבע אשר הפר את הוראות סעיף 55.

11. ההכרעה האמורה לא סתמה את הגולל על הדיון בתיק, שכן המערער העלה סוגיה נוספת וטען כי המשיב לא היה זכאי בין כה וכה לקבל תגמול ביטוח, על שום שלא גילה פרטים נכונים לגבי מצבו הרפואי עובר לעשיית הביטוח.

טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה המקורי של המערער, אך מאחר והיא נכללה בכתב הגנתה של חברת הביטוח שהיתה צד לדיון, ומטעמים נוספים, הותר למערער לתקן את כתב הגנתו על ידי הוספת טענה זו.

בהקשר זה קבע השופט כי אומנם בהצעת הביטוח ת/2 לא נתנה תשובה "מלאה נכונה" ביחס לשאילתות 14 ,13 שעסקו במצב בריאותו של המבוטח. אך אין בעובדה זו כדי להושיע את המערער. זאת כיון שהצעת הביטוח אשר בהסתמך עליה הוצאה הפוליסה לא הוראתה כלל למשיב ולא נחתמה על ידו אלא מולאה ונחתמה על ידי המערער ועל כן לא ניתן ליחס למשיב את התשובות הלא מלאות והכוזבות שבהצעה והתוצאה היא כי אין באי הגילוי האמור כדי להכשיל את תביעתו.

14. אני סבור שאין דרישה מצד החוק לחתימה על הצעת הביטוח אך סומך אני את ידי על קביעותיו המשפטיות האחרות של בית משפט קמא.

אין המערער יכול להישען על הוראות סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 לפי שהצעת הביטוח לא מולאה בכתב על ידי המשיב אלא על ידי המערער. סעיף 6א' קובע כדלקמן:

"הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי) על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה" (ההדגשות אינן במקור).

אין חולק כי הצעת הביטוח ת/2 לא הוצגה כלל למשיב והוא לא השיב על השאלות שהוצגו בה בכתב וכי הצעה זו מולאה ונחתמה על ידי המערער. לפיכך אין תחולה לסעיף 6(א) על המערכת העובדתית הנתונה בעניננו. אציין כי לשם קביעה זו אין אנו נדרשים כלל לשאלה האם חוק חוזה ביטוח דורש חתימה של המבוטח על הצעת הביטוח וכאמור לדעתי חתימה זו אכן אינה נחוצה.

אף אין רבותא לדעתי בעובדה שהמשיב הסכים כי הצעתו המקורית ת/6 תועבר לחברת "סלע", גם במהלך הערעור אין המשיב תוקף את ההעברה של הפוליסה. הוא הסכים להעברה הנ"ל לפי שסבר שיקבל מחברת "סלע" פוליסה התואמת את שהוסכם מלכתחילה בינו לבין המערער.

לא היה בהסכמתו של המשיב להעברת הפוליסה לידי חברה אחרת, משום הסמכה של המערער לחתום בשמו של המשיב על גבי טופס ההצעה ת/2 הן על פי תוכנה של ההסכמה והן על פי הדין.

סעיף 33 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981 קובע בנושא זה של שליחות לענין חוזה ביטוח כי "לענין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולענין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב". כלומר, בהעדר דרישה בכתב של המבוטח אין סוכן הביטוח יכול לשמש כשלוחו של המבוטח על כל המשתמע מכך.

15. עוד טוען בא כוח המערער כי המשיב נכשל במילוי מצוות סעיף 6(ג) לחוק הנ"ל. סעיף זה קובע כי "הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה".

לטענתו סעיף זה הינו סעיף עצמאי ותחולתו מנותקת מהתנאים הנקובים בסעיף 6(א). היינו, תחולתו מנותקת מן התנאי של הגשת שאלות ותשובות בכתב אם בטופס של הצעת ביטוח או בדרך אחרת.

איני מקבל טענה זו. בצדק קבע השופט קמא כי סעיף 6(א) הוא שתוחם את המסגרת בה מוטלת על המבוטח חובת גילוי, והמסגרת היא הצגת שאלות בכתב על ידי המבטח למבוטח. סעיף 6(ג) אינו בא לחרוג ממסגרת זו.

אשר על כן אין ליחס למשיב בנסיבות המקרה שבפנינו הסתרה בכונת מרמה של ענין מהותי לגבי הביטוח שבו אנו דנים. אכן בהצעת הביטוח המקורית שהוגשה לחברת אילון הסתיר המשיב מידע מהותי בדבר מחלת הלב שלו, אך הצעה זו אינה ההצעה שאנו דנים בה כאמור, ההצעה הנדונה חוברה על ידי המערער, הוא לא הורשה לכך על ידי המשיב, הוא אף לא נשאל על ידי המשיב אם ברצונו לאמץ את אותם הפרטים שמסר בביטוח לחברת אילון ושמא ברצונו להוסיף עליהם, לשנותם או לגרוע מהם.

16. אשר לממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא, איני מוצא לנכון להתערב בהם.

בית משפט זה קבע לא אחת כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שבעובדה אלא במקרים נדירים בהם השופט לא הפיק את התועלת מראיית העדים ומשמיעתם ואי מהימנותם של העדים בולטת לעין. (ראה בהקשר זה ע"א 734/76, פלוני נ. אלמונית, פד"י ל"ב (665 ,661 (2; ע"פ 504/76, טוז נ. מדינת ישראל, פד"י ל"א (2) 398 ,393; ע"א 381/84 פלונית פסולת דין ואח' נ. היועץ המשפטי, פד"י ל"ט (1) .(645

במקרה דנן היתה זו עדותו של המשיב עצמו - העדות היחידה שנגבתה שלא בפני השופט קמא, יתר העדויות, בכללן זו של המערער ושל בנו של המשיב, נגבו בפני השופט. השופט התרשם מן העדויות וקבע כי עדות המערער כוזבת וגרסת המשיב, הנתמכת בעדות בנו - אמת היא.

בא-כח המערער הצביע על הסתירה שבין האמור במכתבו של המשיב למוסד לביטוח לאומי בו סיפר על מחלת הלב שלו לבין הצעת הביטוח ת/6.

מכתבו הנ"ל של המשיב, לא הוצג לו בחקירה נגדית, והוא גם לא נתבקש להסביר הסתירה בין התשובות שנתנו על ידיו בת/6 ובחקירתו הנגדית לבין תוכנו של מכתב זה.

אחד המבחנים לקביעת מהימנותה של עדות היא מבחן ההשואה שעיקרו הוא עימות של העד במסגרת עדותו עם דברים שאמר בהזדמנויות אחרות. בהעדר עימות כאמור המשקל שניתן ליחס למכתב הנ"ל על מנת להכריע בדבר מהימנותו של המשיב בעת מתן התשובות לשאלות שנשאל בהצעת הביטוח ת/6 הוא זעום. (ראה הרנון, דיני ראיות (חלק ראשון) עמוד 114 סעיף 6.10). בעת כתיבת פסק הדין לא נעלמה מעיני השופט הסתירה הנובעת ממכתבו של המשיב. והראיה היא ההסבר שניתן על ידיו בפסק הדין בעמוד 4 סעיף 6(ד), שם נאמר:

"אף שהתובע ידע כפי הנראה, על מחלת הלב שלו, לא הוכח כי פעל דוקא "בכוונת מרמה" מדובר באדם פשוט המתקשה בשפה, אשר סבור היה לתומו כי מאחר ומחלה זו אינה מטרידה אותו במיוחד בתקופה שקדמה לעשית הביטוח, ואין הכרח לציינה".

בענין זה הלכה היא שסתירה אינה נוטלת ממהימנותו של עד אלא אם כן המדובר בסתירה מהותית היורדת לשורשו של ענין וגם זאת רק בתנאי שלא ניתן הסבר מתקבל על הדעת לסתירה שבין העדויות.

מצא בית המשפט הסבר לסתירה כמו במקרה שבפנינו רשאי הוא לקבוע כי דברי העד מהימנים עליו. (ע"פ 421/71, מימרן נ. מדינת ישראל, פד"י כ"ו (286 ,281 (1. ע"פ 522/71, בחגאן ואח' נ. מדינת ישראל, פד"י כ"ו (162 (2).

17. אשר לתחולת הכלל מעילה בת עוולה לא תיצמח עילת תביעה, הרי שעל פי ממצאי בית משפט קמא אין ליחס לפעולת המשיב (אי גילוי פרטי מחלת הלב שלו בהצעת הביטוח) פגם מוסרי בדרגה כזו שתשלול ממנו את זכות תביעתו כניזוק.

(ראה טדסקי, דיני נזיקין, תורת הנזיקין הכללית, עמוד 340).

אשר על כן אני מציע לחברי לדחות את הערעור ולחיב את המערער בהוצאות ושכר טרחת עורך-דין.

השופטת ש. נתניהו


מקובלת עלי דעתו של חברי המכובד השופט וינוגרד כי אין מקום להתערב במסקנתו של בית משפט קמא (בהחלטתו מיום 27.10.85) כי הכסוי הבטוחי שנתן למערער על ידי חברת הבטוח לא תאם את דרישתו וכי הדבר נבע מרשלנותו של סוכן הבטוח - המערער.

שונה דעתי מדעתו בשאלה אם אלמלא אותה רשלנות היה המערער מקבל את הבטוח המבוקש, נוכח אי מתן חשיבה מלאה ונכונה על מצבו הרפואי. בית משפט קמא קבע על סמך התעוד הרפואי של המערער, הכולל אשורים רפואיים עוד מארץ מוצאו, ברית המועצות, כרטיסי מרפאות קופת חולים, אשורי בתי חולים וחמר מתיק הבטוח הלאומי,שלמערער מחלת לב שממנה סבל במשך שנים ארוכות, והוא אף ידע כי הוא חולה לב. ידיעתו זו עולה ממכתבו מיום 15.5.80 למוסד לבטוח לאומי בו הוא מדגיש שהוא סובל ממחלת לב במשך יותר מ-22 שנה, עם כאבים חזקים בלב ובראש, כי הוא עבר בדיקות בבתי החולים תל השומר, שערי צדק ובהדסה ובמרפאות זמנהוף ו"הרופאים היו אומרים שצריכים לנתח אותי בלב.

לעשות לי נתוח".

המערער לא גלה שמץ מכך בהצעת הבטוח בה נשאל אם סובל הוא "מלקוי או מום גופני", אם הנו "בריא כעת לגמרי" ואם הוא סובל או סבל ממחלות שונות המפורטות שם, ביניהן מחלת לב, ואם סבל ממחלה קשה אחרת. בתשובתו הזכיר לקויים אחרים אך את מחלת הלב לא הזכיר אף במלה. הוכח גם כי מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה בטוח אילו ידע את המצב לאמיתו. די היה באלה גם אליבא דבית משפט קמא כדי לקבל את טענת ההגנה של המערער על סמך הוראות סעיף 6(א) ו-7(ג)(2) של חוק חוזה הבטוח, התשמ"א-1981 (להלן "החוק"). הנמוק האחד שבגללו לא קבל את הטענה היה כי "הצעת הבטוח שלפנינו אשר בהסתמך עליה הוצאה פוליסת הבטוח במקרה זה לא הוראתה לתובע כלל ולא נחתמה על ידו, אלא מולאה ונחתמה על ידי הנתבע".

שלא כמו הפוליסה, שלפי סעיף 1)2) של החוק חייבת להיות חתומה בידי המבטח, אין בסעיף 6(א) דרישה לחתימה של המציע על תשובותיו לשאלות המבטח על טופס ההצעה. הדרישה של סעיף 6(א) היא רק שהתשובות תנתנה בכתב. החתימה אינה דרישה קונסטיטוטיבית. (השוה דרישת הכתב ללא דרישת החתימה - סעיף 8 של חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 ופסק דינו של השופט בך בע"א 57,49/81 ,571/79 דירות מקסים נ. ג'רבי פד"י ל"ז (589 (1 וסעיף 10א של פקודת הראיות). אין גם בסעיף 6(א) דרישה שהכתב יהיה כתב ידו של המציע. הדרוש הוא הכתב והמטרה היא להסיר ספק בדבר תכן ההצהרה, למקרה שתתעורר טענה בדבר. עם זאת התשובה חייבת כמובן להיות תשובתו של המציע, ולא של הסוכן, אשר לענין המו"מ לקראת כריתתו של חוזה הבטוח ולאחר כריתתו של החוזה רואים אותו כשלוחו של המבטח ולא של המבוטח (סעיף 33(א) לחוק).

דרישת הכתב היא קונסטיטוטיבית. לא כן החתימה או כתב היד של הצד. לאלה יש ערך הוכחתי בלבד ונתן להחליפן בדרכי הוכחה אחרות. ראה מדברי השופט בך בע"א 571/79 הנ"ל בע' 604.

לדעתי דרכי הוכחה אחרות מביאות בנסבות המקרה למסקנה ברורה וחד משמעית כי התשובות (הכוזבות) שבהצעת הבטוח ת/2 הן אכן תשובותיו של המערער.

כזכור, בקש הסוכן תחילה להוציא למשיב בטוח בחברה אחרת, חברת איילון. לשם כך מלא המערער את הצעת הבטוח ת/6 בכתב ידו וחתם עליה. על כך אין מחלקת. טופס ההצעה הוא טופס של חברת "סלע" אשר אצלה סדר אחר כך המשיב את הבטוח ורק מתוך טעות עשה בו המשיב שמוש בזמנו בנסיונו לקבל את הבטוח אצל איילון.

הפניה ל"סלע" שלפיה התקבל הבטוח נעשתה בידיעת המערער ובהסכמתו. זאת אשר בעדותו. המערער העתיק את התשובות של המשיב מטופס ההצעה ת/6 לטופס ההצעה ת/2 (אף הוא של "סלע") באפן מלולי ומדויק, ללא כל שנוי או סטיה. ת/2 לא נכתב אמנם בכתב ידו של המשיב אלא של המערער ואינו נושא חתימתו, אך בנסבות אלה אין מקום לספק קל שבקלים כי התשובות בת/2 הן התשובות של המשיב לשאלות שהוצגו לו לצורך הוצאת בטוח כזה בדיוק כפי שהוציאה לו "סלע", שהרי לבטוח כזה התכוון, כפי שנקבע, בעת שחתם (רק בשלשה חדשים קודם לכן) על ת/6 שהיה מכוון לחברת איילון (אך היה טופס הצעה של "סלע").

ממצאו של בית משפט קמא כי המשיב ידע על מחלת הלב שלו די בה לצורך סעיף 6(א) שאינו דורש אלמנט נפשי מיוחד (להבדיל מהדרישה ל"כונת מרמה" שבסעיף 6(ג)). מסקנתו של בית משפט קמא מעדות המערער, כי לא יחס חשיבות למחלת הלב שלו, אינה רלבנטית לכן לסעיף 6(א).

התשובה הכוזבת נתנה לשאלה בענין מהותי. חברת בטוח סבירה לא היתה מתקשרת באותו בטוח אילו ידעה את המצב לאמתו. על כך היתה עדות בפני בית משפט קמא ועל זאת המשיב אינו חולק. לאור הוראות סעיף 7(ג)(2) היתה המבטחת פטורה כליל בשל אי הגלוי לפי סעיף 6(א).

מטעם זה דין הערעור לדעתי להתקבל. הדבר מיתר את הדיון בטענתו החלופית של בא-כח המערער, כי בנסבות הענין נתן להחיל את הוראות סעיף 6(ג).

הייתי מקבלת את הערעור ומחייבת את המשיב בהוצאות המערער כאן ובבית המשפט המחוזי בסך 6000 ש"ח צמוד ונושא רבית מהיום עד התשלום.

השופט ג. בך


מסכים גם אני למסקנותיו של חברי הנכבד השופט וינוגרד בכל הנוגע לקביעת רשלנותו של סוכן הבטוח, המערער.

אולם באשר לנקודה השנויה במחלוקת בין חברי, מצטרף אני לדעתה של חברתי הנכבדה השופטת נתניהו.

גם אני סבור, שטעה בית המשפט המחוזי כאשר לא הטיל את מלוא האחריות על המשיב עבור התשובות הכלולות בטופס הצעת הביטוח, אשר בהסתמך עליהן הוציאה חברת הביטוח "סלע" למשיב פוליסה לביטוח תאונות אישיות. אמנם מולא הטופס על ידי המערער אך היתה זו מצדו פעולה טכנית-מיכנית בלבד, אותה ביצע עבור המשיב, כאשר העתיק לתוך הטופס תשובות זהות לאלה שנכתבו על ידי המשיב במו ידיו על גבי טופס זהה, אשר אף נחתם על ידו. תשובות אלה הועלו על הכתב, והן אכן תשובותיו של המשיב, וניתן איפא להחיל עליהן את הוראות סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן חוק חוזה הביטוח), משמע שחובה היתה על המשיב לענות על השאלות תשובות מלאות וכנות. חובה זו לא מולאה על ידי המשיב.

בנסיבות אלה ניתן ליישם על המקרה את סעיף 7(ג)(2) של חוק חוזה הביטוח, ממנו עולה, בין היתר, שאם ניתנה על ידי המבוטח לשאלה בענין מהותי תשובה שלא היתה מלאה וכנה, מותר למבטח לבטל את חוזה הביטוח, ואם קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, פטור המבטח כליל מתשלום תגמולי ביטוח למבוטח אם מסתבר, כי "מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו ...". ואכן הובאו ראיות משכנעות המובילות למסקנה, שמבטח סביר לא היה מוציא למשיב את הפוליסה האמורה אילו ידע על מחלת הלב הרצינית שפקדה את המשיב בעבר.

אשר על כן שותף אני למסקנה, כי דין הערעור להתקבל.

הוחלט, ברוב דעות, לקבל את הערעור כאמור בפסק דינה של השופטת נתניהו.

ניתן היום, א' באייר תשמ"ח (18.4.88).


פסקדין פורסם עליון

צור קשר


בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

ייעוץ פנסיוני

ייעוץ פרישה

ביטוח פנסיוני

  יועץ ביטוח

  יועץ פנסיוני

סניפים  

אודות

ייעוץ פנסיוני מוזל